"לעוף על החיים"

עיקר העבודה שלנו, להחיות את עצמנו, לעורר את צלם אלוקים שבנו, להפיח רוח רעננה בשגרה הכהה שמנהלת אותנו, להשתאות ולהשתהות מול רגעי החסד והיופי האינסופיים שחולפים על פנינו , למלא את ריאותינו בנשימות גדולות ועמוקות, שמייצבות את היותינו. להתפעל, להתפעם, להיכבש בקיסמם של הצלילים, הריחות, המראות, המחשבות, ההזיות.

יש אפשרות להחמצה ענקית של כל השפע שמסוגל לרומם אותנו ולהוביל אותנו לפסגות של אושר והגשמה עצמית, באופן תדיר..

נדמה לי, שצריך רק שינוי מועט כדי להפוך את החיים שלנו מסתמיים ומשמימים, למשמעותיים ןמעניינים.

צריך רק לשנות קמעא את התדר, להקשיב, להיות נוכח, להיות עצמך, לרצות לחיות את חלומינו – כדי שהאושר ימלא את נחירנו ותשוקת חיים תמלא את ישותנו .

ענווה, ענווה, אמר לי הרב וייצמן, היא הבסיס שממנו יכול להתחיל לפרוח תהליך אמיתי של הפיכת התורה לחיים, הפיכת החיים לתורה, שממנה ההקשבה.. שממנה, ההסתכלות העמוקה תוכל להיות מחוללת שינוי ,מרחיבת הוויה, מעצימת חיים.

שעה ארוכה ומיוחדת בנעימותה שוחחתי עם הרב, תוך כדי הליכה סביב האגם, מעונג רוב עונג מהכל.. מהספונטניות של המפגש, מהאינטראקציה בין ריחות הזיעה של הרצים החולפים על פנינו, מלפנים ומאחור ובין הדהוד המילים והרעיונות מבית מדרשו של הרב קוק, מבית מדרשו של הרב וייצמן ומהגיגיי הצנועים והלא מעובדים.. חומר וצורה..

מהאינטימיות של השיחה עם הרב, כשני ידידים אוהבים, שנהנים ביחד מצעצוע משותף..

מהלוקיישן והתזמון, מהיופי של מה שעטף אותנו, מחוויית הגולם שהולך ומתרקם כשרעיון ראשוני מצליח להתפתח, בעדינות, ולטוות קורים שבין חלום למימושו..